לה פסטריה נתיבות. לה פסטריה נתיבות

ולפז"נ דאפי' הגיע לידו בפקדון קודם יאוש ל"מ שוב אפי' מכר לו אח"כ אף שנעשה ש"ר אחר יאוש כיון שנעשה שומר של הבעלים לא הועיל היאוש כלל וכלא נתיאשו דמי וזהו כוונתו של היש"ש ב"ק פ' מרובה סי' ד' שכתב דבכה"ג הוי כש"ר ואח"כ יאוש דלא הוי רק כיאוש גרידא ובמג"ש סוף קידושין השיג עליו ולפמ"ש א"ש וא"ל לדעת התוס' דס"ל דיאוש הוי כמו מתנה לגזלן דא"כ קשה על המ"ד דס"ל דש"ר ואח"כ יאוש דקני הא מבואר בב"מ דף ט"ו במכר שדה שאינו שלו וחזר ולקחה מבעלים הראשונים דקנה ובירושה הבא מאליה כיון דלא טרח אבתריה לא קנה הלוקח וא"כ ה"נ יאוש בקנין הבא מאליו ואמאי קנה הלוקח דז"א דכיון דהגזלן יש לו זכות זה בשעת המכירה שכאשר יתייאש הנגזל יהיה שלו אמרינן מה מכר א' לשני כל זכות שתבא לידו כיון שזכות היה לו בשעת מכירה והנגזל לא היה יכול לבטל זכות זה יכול הגזלן למכור זכות זה: ולכן נראה דדעת הרמב"ם הוא דהא דאמר רב זביד בב"ק דף קט"ו דפליגי בש"ר ואח"כ יאוש אי קני דרב סבר דקני ע"כ לאו קנין גוף הגזילה דהא גוף הגזילה בלאו ש"ר קני דהא רב ס"ל דיאוש כדי קני בב"ק ס"ז אלא ע"כ הא דמצריך הכא לרב ש"ר הוא לענין שא"צ להחזיר אף דמים ולזה הא דאמר ר"י הדין עם הכ' דהיינו לענין שעכ"פ צריך הב' להחזיר דמים ונגד זה אמר התם דס"ל דיאוש ואח"כ ש"ר לא קני היינו שלא קני לגמרי שצריך להחזיר דמים וכמ"ש התוס' בב"ק ס"ז סוף ד"ה אמר עולא דהא דתני בברייתא ומחזיר לבעלים ראשונים משום דיאוש כדי לא קני דאפי' לרבה משום דמכל מקום צריך להחזיר הדמים ע"ש
התפריט … המקום של דודו לה פסטריה הכל אודות המקום של דודו לה פסטריה ביוסף סמלו 20, 10 von Netiwot Restaurants: 422 Resenzionen und 20 Fotos ועוד דאי נימא דא"י לחזור בו א"כ הדרא קושיא לדוכתא יתחייב הב' דמים אפי' איכא יאוש וש"ר ולמה אמר בש"ס כלפני יאוש דמי ואין כאן מקומו

פסטריה

ולפעד"נ דהא אי צריך להחזיר הדמים ביאוש וש"ר תליא במחלוקת האמוראים דהנה התוספת לעיל דף ס"ט בד"ה כל שלקטו כתבו וז"ל דאי יאוש קנה בכל ענין אפילו אם אין הגזילה ברשות הגזלן בשעת יאוש א"כ יאוש דהכא ל"ה אלא כלפי דידיה כו' ואפילו אם תמצא לומר דלא קני אא"כ הגזילה ברשות הגזלן אבל אם הוא ברה"ר כל המחזיק בו זכה בו א"נ למ"ד יאוש כדי לא קנה וכל המחזיק בה זכה בה וכו' מ"מ כיון שכל אחד אסור להחזיק בה מפני שהיא צריכה לגזלן לפטור עצמו מהנגזל ואם כבר זכה בו אחר לכל הפחות חייב לשלם דמים לגזלן כדאמרינן לעיל דאפי' למ"ד יאוש לא קני חייב גנב שני לגנב ראשון קרן וכו' והנה דין זה שכתב הרמב"ם דביאוש וש"ר צריך לשלם דמים א"א לומר זה רק לפי הסברא שכתבו התוספת דיאוש הוי רק מתנה לגזלן כיון דהגזלן מחוייב ע"כ להחזיר הדמים בעד הגזילה י"ל דהוי כמו שיור בקנין להגזלן עד שיתן הדמים ולכך כשמכר לב' צריך הלוקח ליתן הדמים בעד הגזילה כיון דהוה שיור.

17
נתיבות המשפט/ביאורים/שנג
כל הארוחות נבדקו במטבח שלנו כדי להבטיח את שהאיכות של פסטריה נשמרת לרגע חימום האוכל מחדש
נתיבות המשפט/ביאורים/שמח
ולפענד"נ שכוונת הד"מ שהשליח חייב להבעלים בחיובא דהשומרים דהיינו כשהיה שואל ומת נתחייב השואל להבעלים כמו בשכר פרה והשאילה לבעלים וכ"כ באמת הנ"י שם ע"ש אך דין זה שכתב הנ"י תמוה בעיני דבשלמא בשוכר והשאילה לאחר מן הדין חייב השואל שכבר קנה השוכר ויכול להשאיל ימי שכירותו ונעשה שואל תדע דלרבנן חייב השואל לשוכר ממילא לר"י חייב השואל לבעלים מטעם דכיצד הלה עושה סחורה וחיובא דשואל ושוכר שייך להבעלים משא"כ הכא דהגנב לא קנאה כלל ומה"ת יהיה לו לשואל דין שואל כיון שתיקנו משיכה בשומרי' וכיון דהדבר שאינו שלו השאיל לו ולא קנה לו בהמשיכה דהא אפילו כשואל ש"מ כתבו התוס' בב"מ דף מ' דאינו חייב משעת משיכה רק כששימש בו והכא מבואר במשנה דחייב משעת משיכה ובאמת צריך עיון דין זה למעשה עוד כתב הש"ך להוכיח שלא כדעת התוס' דס"ל דבשוגג יש שליח לד"ע והנה בקצה"ח הוכיח ג"כ כהש"ך מהא דמכות בהוסיף לו רצועה אחת ומוקי לה התם דטעם דיינ' במנין דחייב שליח ב"ד גלות אף שהיה שוגג ולפעד"נ דאין ראיה משם דהנה מהא דשליח חייב בשוגג אין ראיה דהא כתב הש"ך בסי' קצ"ב ס"ק ז' דאף במקום שיש שליח לד"ע לא חידשה רחמנא רק לחייב המשלח ולא לפטור השליח עמ"ש שם דבשליחות יד פטור השליח אמנם טעמ' אחרינ' איכ' התם כיון דריבה רחמנא חיוב' דהמשלח וש"י בעי קנין וממילא כיון שנקנה להמשלח שוב ליכא קנין להשליח ולכך פטור וכן במעילה פטור השליח דבמעילה כיון שמעל המשלח נפק לחולין ופטור השליח וכן בטביחה ומכירה אין חייב כלל על השליח דאין הטובח ומוכר אחר הגנב משלם ד' וה' אבל במקום שיש חיוב על השליח אלו עשאו מעצמו בלא שליחות אף ששלחו אחר לעשות מ"מ יש חיוב על השליח דרחמנא לא לפטור השליח בא רק לחייב המשלח כמ"ש הש"ך ולזה א"ש שחייב השליח ב"ד גלות ויותר היה לו להקשות דאמאי לא נתחייבו הב"ד גופייהו גלות שהן המשלחים להכות אך נראה דגם מהב"ד ל"ק דהב"ד אין חייבין על טעותן בדין גלות ועוד נראה דלענין מיתת ב"ד ודאי אין חייבין ע"י שליח שוגג דלא אישתמיט תנא לומר דחייבין מיתה על דיבורו להשליח לחלל שבת מיתת ב"ד א"ו כיון דהא דהמשתלח חייב בשליח שאינו בר חיובא נלמד מחצר דגניבה דליכא גביה רק מלקות ומיתה ממלקות לא גמרינן כו' והנה בתוס' בשבועות ד' ג' בד"ה על הזקן משמע דלמאן דס"ל דכשהשליח אינו בר חיובא חייב המשלח אפי' בשליח עכו"ם חייב ע"ש וכ"ה בשיטה בב"מ ד' מ"א ע"ש ועמש"ל בסי' קפ"ב ליישב שלא תקשה הא אין שליחות לעכו"ם ע"ש ולכאורה קשה דלפ"ז אמירה לעכו"ם בשבת יהיה דאורייתא ולכך נראה דדוקא עבירה שנעשה בישראל שהוא מצווה עליו המשלח חייב כשהשליח אינו ב"ח כגון כהן שאמר לישראל קדש לי אשה גרושה שע"י השליחות נתקדשה הגרושה לכהן וכן באקפי לי גדול שנעשה ישראל מוקף ע"י אבל באומר לעכו"ם בשל לי בשבת שהעכו"ם מותר לבשל בשבת ולא נעשה עבירה כלל ומה שאכל הישראל כשנתבשל אין בו איסור מדאורייתא כלל ולענין קושית התוס' ממעילא וקושית הפוסקי' מיואב נלפענ"ד דלא חשבינן שוגג לאינו בר חיובא לכפרה במעילה כיון דשוגג בר כפרה הוא דהוי ליה לעיוני חשיב השליח בר חיובא וכפרה משום דה"ל לעיוני דמה"ט חייביה רחמנא שוגג לכפרה א"כ כמו דחייבינן להמשלח בהכפרה יותר יש לנו לחייב השליח לעושה מעשה מטעם דברי הרב דלא היה לו לסמוך על אמירת השליח דהא מצינו באשה שניסת ע"פ ע"א שחייב קרבן וכן בהא דיואב שלא היה לו לסמוך על דוד כמו שלא סמכו עצמם עבדי שאול כמבואר במכות משא"כ הכא גבי גנב שציוה לשומר למשוך מרשות בעלים דנראה דלא חשיב כלל בע"כ מותיב ביה כחצר כיון שהי' הגנב בעצמו יכול ליטלו נמצא שהיה במקום שאינו משומר ודאי אף דספק הניח ומכ"ש בודאי הניח לא יטול מ"מ בכה"ג להציל מהגנב יכול השומר לקבלו לשמור והי' מחויב בדבר משום השבת אבידה שאם לא יקבלנו הוא יגנבנו הגנב וכן אפי' נתנו לבע"ח כ"ז שאינו אוכלו ואינו מחזירו לגנב אין בו איסור ויש לו שהות לעיוני קודם שיחזירו לגנב ומשיכה דהשתא שמצילו מן הגנב מצוה היא ולכך כתבו התו' שפיר ולא שייך גבי' דברי הרב כיון דא"צ לחקור בשעת נטילה ובודאי יקחנו הוי כחצר דבע"כ מותיב ביה ולכך חייב המשלח:
לה פסטריה
הכול מתחיל באינטימיות המשפחתית שמשרה המקום על אורחיו הרעבים
ומ"ש הש"ך דא"צ להחזיר רק מה ששוה יותר ממה שנתן כן הוא ג"כ בש"מ בשם הראב"ד ב-2eat, או סיגר גבינות שנוצר במקום וממולא בחמישה סוגי גבינות
האוכל ישלח אליכם קר כך שתוכלו לחמם ולהגיש אותו לנוחכותכם ולנוחות משפחתיכם! דרוש: נהג משאית מעל 12 טון עם ניסיון לעבודה זמנית ניווט ועוד נלפענ"ד דבידע שהוא גנוב אף הרמב"ם מודה דאפי' גוף החפץ ל"ק בש"ר ואח"כ יאוש דכיון שידע שהוא גנוב נתחייב להיות שומר עליו ולהשיבו לבעלים כמבואר בסי' שמ"ח סעיף ז' בהג"ה והרמב"ן כתב הטעם בהא דיאוש ש"מ דלא מהני מטעם כיון דנתחייב בהשבה ונעשה שומר של הבעלים והוי כמונח ברשות הבעלים דלא מהני ביה יאוש א"כ ה"נ בהגיע לידו קודם יאוש ל"מ יאוש אח"כ מה"ט גופי'

נתיבות המשפט/ביאורים/שמח

פיצה שמש נתיבות יוסף סמלו 2, שכולל גם את המנות הגליליות, 34.

19
נתיבות
אמרנו לו יום נישואין רוצים לפתוח שלחן בבית זורמים עם הראש שלך ואז זה התחיל-חמגשית מעורב חמגשית כבד חמגשית פרגית חמגשית אנריקוט חמגשית קציצות ועוד ארבע חמגשיות סלטים שקית ענקית ציפס בקבוק קולה לחמניות מחמצת וכו
נתיבות
שלח לי פרטים לנייד Restaurant at Netivot, מוגש על סלט ירוק עם פקאן סיני, ים תיכונית וכשרה למהדרין
לה פסטריה נתיבות
בקיצור אוכל משהים שירות אדיב ונעים מחיר מעולה אז רק נשאר להגיד תודה לך אלוף שיחקת אותה!!! · · · · גנב טלה ונעשה איל עש"ך ס"ק א' שתים על קושית הב"ח בהא בש"ס אמרו דזה לא נקרא שינוי השם דעגל ב"י נקרא שור ותי' דאזלינן בתר לשון בני אדם ובלשונם איכא שינוי השם והש"ס הכי קאמר כיון דבלשון דקרא היא כך י"ל דגם בימי ר' אלעי נמי היה קורין כן ולדבריו צ"ל ג"כ בהא דב"ק דף ס"ד מריש שמו עליו כפירושו והוא דוחק נדול ולפענ"ד דשינוי השם בלא שינוי מעשה קונה מדאוריית' מכח שינוי השם לחוד בעינן שינוי השם דקרא כמ"ש הרשב"א גבי מין במינו בשמא דכל ששוין בלשון המקרא הוא מב"מ מטעם דכיון דכל שבא התורה והקפידה עליו וה"נ י"ל כן רק כוונת הטור והמחבר בשינוי השם שבא מחמת שינוי מעשה דמבואר בסי' ש"ס ס"ו בהג"ה דבעינן שנשתנה שם הגזילה מחמת שינוי מעשה ע"ש ובזה ודאי סגי בשינוי השם בל' ב"א דשינוי השם גמור בלא שינוי מעשה סגי וא"ש: וי"ח: עש"ך ס"ק ד' שפסק להלכה דשינוי רשות קודם יאוש לא קנה כיון דקי"ל כאביי דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ויש ט"ס בש"ך וכצ"ל שסמך עצמו על מה שלא הביא דברי ר"פ וליתא דהא פסק בפ' א"מ הלכה רווחת כאביי וכו' כצ"ל וכוונת קושיתו הוא דקשה מאי מקשה על אביי מהא דגנב וגזלן הא י"ל דאביי ס"ל דש"ר ואח"כ יאוש מהני ומש"ה בגנב וגזלן אף דבשעת נתינה לזה הוי יאוש ש"מ דלא הוי יאוש מ"מ כשנתוודע אח"כ להנגזל ונתייאש הא הוי ש"ר ואח"כ יאוש דמהני אלא ודאי דהא בהא תליא דלאביי יאוש ש"מ לא מהני מטעם דבאיסורא אתי לידיה ממילא ג"כ ש"ר ואחר כך יאוש לא מהני מה"ט כן הוא כוונת הש"ך: ולפעד"נ ליישב דהנה בלא"ה הקשוה תוס' דהא בב"ק דף קט"ו מוקי הש"ס פלוגתא דרב ור"י בש"ר ואח"כ יאוש דר"י סבר לא קנה והלכה כר"י והה"מ תי' דר"פ לא ס"ל כהך אוקימת' ע"ש ולפעד"נ מוכח מסתמא דש"ס דהלכה דש"ר ואח"כ יאוש לא קנה דמהרש"א הקשה שם בהא דאמר שם דינא דלוקח לשקול זוזי מגנב דאמאי לא מוקי כדמעיקרא ע"ש ולתרץ נראה דהש"ס בעי לאוקמי שיהיה ר"י כהלכתא דהא קיי"ל דעשו תקנת השוק ולכך מעיקרא דבעי למימר דפליגי בדר"ח מוקי לה ג"כ באופן שיהיה ר"י כר"ח ואח"כ כשמוקי לה דפליגי בשינוי רשות ואח"כ יאוש מוקי לה באופן שיסבור ר"י דש"ר ואח"כ יאוש דלא קנה אלמא דהלכתא דלא קנה